“ואהבת לרעך כמוך” – אומרים שזו המצווה הגדולה ביותר בתורה. אבל יש פה בעיה קטנה. כדי לאהוב מישהו אחר כמו שאני אוהבת את עצמי כדאי שאני אוהב את עצמי אחרת האהבה שאני אתן תהיה מוגבלת ומלאה בדפוסים שמכסים על חוסר האהבה שלי כלפי. כמו צורך אין סופי באישורים, ריבים, קנאה, פחד מאינטימיות, מחנק ועוד. אז מה מקשה עלינו לאהוב את עצמנו? מה מפריע לנו לאהוב את עצמנו? ומה זה בכלל אהבה עצמית?
ביום יום אנחנו נפגשים עם הרבה אנשים. אבל הלבבות שלנו התרגלו להיות סגורים. לכן אנחנו מתקשים להיפגש בצורה כנה וחשופה. לכן אנחנו ממלאים את עצמנו ואת האחרים בהמון תוויות שמעמיסות עוד ועוד ציפיות, צרכים, רצונות. בעיקר על עצמנו. למשל, אם אני אוהבת מישהו אני אוטומטית אצפה ממנו לכל מני דברים. אני לא רואה אותו אלא את מה שהוא אמור להיות עבורי, כלומר אני מלבישה עליו תווית של איך הוא אמור להתנהג ולדבר. אני כבר לא רואה אותו, את האור שלו, את הפוטנציאל שבו, הצרכים שלו, אלא את הצורך שלי ממנו.

וככה, בלי לשים לב, רוב הקשרים שבני אדם מנהלים נראים ככה. מתוך התוויות האלה. גם בקשרים הכי עמוקים שלנו. והדפוס הזה הוא המקור להמון אי ההבנות שגורמות לצער וכאב בחיים שלנו.
הפחד שלנו לאהוב את עצמנו, לעשות עבודה עם עצמנו ולהפתח הוא אחד הגורמים המרכזיים לדפוס הזה. הציפייה שמישהו אחר יפתור את הבעיות שלי, שמישהו אחר יעניק לי בטחון את השמחה נובעת מתוך ריחוק מעצמנו.
אז מה זה לאהוב את עצמי? זה לחשוב שאני הכי טובה, הכי יפה והכי מוצלחת? לא. כשם שאני לא רוצה להלביש תוויות על אחרים, אני לא רוצה להלביש תוויות על עצמי. כשם שכשאוהבים ילד, אוהבים אותו לא משום שעשה דבר מה, אלא פשוט מפני שהוא. כך האהבה העצמית, והאהבה בכלל פועלת. תתאמנו על התרגיל הבא –
דמיינו שאתם ילד קטן, תינוק, שאתם מחזיקים בידיים, מנשקים על הלחיים, ופשוט אוהבים.
תנו לעצמכם לדמיין את זה שוב ושוב. דמיינו שאתם אוהבים עד מאד את התינוק הזה שהוא אתם. לאט לאט יהיה לכם קל יותר לראות גם את עצמכם של היום באותה חמלה ואהבה פשוטה עד שתשימו לב שגם במערכות היחסים שלכם תפתח אהבה אחרת, נעימה פשוטה ושמחה.

למפגש אישי והעמקה בחרו יום ושעה